למה אנחנו מתחילים ב“אני לא יודע”

הזכות לחשוב מתחילה ממקום לא שגרתי: לא מאוסף של תשובות, אלא ממשפט שרובנו נמנעים ממנו — “אני לא יודע.”

זו אינה הודאה בחולשה. זהו התנאי המקדים לכל למידה. כל רעיון שאי־פעם תוקן התחיל במישהו שהיה מוכן לומר את המילים האלה.

היומן הזה הוא המקום שבו אנחנו עובדים בגלוי: דיווח, ניתוח ועמדות — כל אחד מסומן בכנות לפי מה שהוא. נטעה כאן. וכשנטעה, נתקן באותו מקום — כי זה התקן שאנחנו מבקשים מכל אחד אחר.